המבוטח מבטח את חברת הביטוח

[אינסטלטור רונאל]

המבוטח מבטח את חברת הביטוח

מר ניסים זוארץ לא ידע אם לצחוק או לבכות. ועד הבית גבה ממנו כסף עבור פוליסת ביטוח לבניין בו הוא גר, ואחרי שזה ניזוק משריפה והוא קיבל את חלקו בפיצוי מחברת הביטוח, היא תבעה אותו כנתבע בצד ג', מכיוון שהשריפה פרצה בדירתו והמבוטח הוא "ועד הבית" ולא הדיירים.

קבוצת יהודים- כך פותחת בדיחה יהודית עתיקת יומין, שכרה את שירותיו של עגלון בעל עגלה, כדי שיסיע אותם בדרך הררית קשה.
עם תחילתו של המסע, החל העגלון נוזף בהם. "איזה מין יהודים אתם, הסוסים כורעים תחת נטל העלייה בהר ואתם יושבים על העגלה ונהנים?"
הנוסעים ירדו מיד מהעגלה והחלו לדחוף את העגלה בעלייה.

כאשר הגיעו הקבוצה לראש ההר, ביקשו הנוסעים לעלות על העגלה. ואז שוב העגלון הזהיר אותם, הירידה קשה מאוד ואם תוסיפו משקל לעגלה היא עלולה להתדרדר לתהום עם הסוסים". הנוסעים נחלצו שוב כדי לבלום את הדרדרות העגלה בירידה.

אך כאשר הגיעו למחוז חפצם, שאל אחד היהודים את העגלון בשביל מה בעצם צריך לשלם לך, הרי כל הדרך לא ישבנו כלל על העגלה. ואז השיב להם העגלון "איזו מין מחשבה אטומת לב זו אם לא תשלמו לי ממה אני אתפרנס?".

וכך קרה בדיוק עם חברת הביטוח למרות ששילמת את הפרמיה אנו נתבע ממך את הכסף.

סיפור הנוסעים ששילמו עבור שירות ומצאו עצמם מבצעים את השירות, חוזר על עצמו לעתים קרובות בתחום הביטוח.
הנה לדוגמא המקרה של ניסים זוארץ
באחד הימים, פרצה שריפה בדירתו של זוארץ. השריפה גרמה לנזקים בבתו וגם לרכוש המשותף של הבניין שבו שוכנת דירתו.
למקרה כזה בדיוק אסף וועד הבית של הבניין כספים מכל בעלי הדירות ורכש פוליסת ביטוח למבנה ולמקרה של שירפות בחברת הביטוח אריה.

חברת הביטוח אכן שילמה את תגמולי הביטוח. לכאורה הכול בסדר.

אך לאחר התשלום של חברת ביטוח אריה למבוטח, נדהם מר זוארץ לקבל מחברת אריה דרישה כי ישלם לה את כל מה ששילמה עבור הנזקים ברכוש המשותף.

לתדהמתו שאל את חברת הביטוח, על מה אתם מסתמכים? תבע זוארץ לדעת. על זכותנו לתחלוף, השיבו לו נציגי חברת הביטוח.

כאשר חברת ביטוח משלמת תגמולי ביטוח למבוטח שלה, כל זכויותיו של המבוטח כלפי צד שלישי, שגרם לנזק, עוברות לחברת הביטוח וזו רשאית לתבוע בתביעת תחלוף את הצד השלישי.

חברת הביטוח אריה שילמה את תגמולי הביטוח לוועד הבית, לכן כל זכויות וועד הבית עוברות אל אריה חברה לביטוח, והם תבעו את זוארץ "בנעלי הוועד" על השריפה שפרצה בדירתו.

זה לגמרי הזוי, השיב זוארץ אני לא צד שלישי, אני המבוטח שלכם. אני שילמתי לכם את הפרמיות, כדי שתיקחו על עצמכם את הסיכון שאם הרכוש המשותף יינזק ו/או יפגע אתם תשלמו את כיסוי הנזק. בסוף מתברר שאני שילמתי לכם כדי שתהיה לכם זכות לתבוע אותי.

אתה צודק, השיבו נציגי אריה חברה לביטוח, אתה באמת שילמת לנו את הפרמיות, אבל אתה יודע, אלת המשפט היא עיוורת.
פורמאלית היא לא רואה אותך כמבוטח, למרות שמעשית אתה כן. לצערך ולשמחתנו, אנשי וועד הבית ביקשו לרשום בפוליסה רק את הוועד כמבוטח. אילו היו רושמים גם את בעלי הדירות כמבוטחים, המצב היה שונה.
אתה משלם לנו בעצם בגלל חוסר הבנה של אנשי הוועד בביטוח, ואנחנו, אתה יודע, אנשי עסקים, אין לנו סנטימנטים. תפקידנו להרוויח, איפה שאפשר.

המחלוקת בין זוארץ לבין חברת הביטוח אריה, הגיעה אל שולחנו של כבוד השופט ישעיהו שנלר, מבית המשפט המחוזי בתל אביב. שדן בסוגיה האם בעל דירה, שחלקו ברכוש המבוטח, בוטח באמצעות וועד הבית, הופך בשל כך למבוטח משותף, או למבוטח סמוי בפוליסה, ולכן בהיותו מבוטח, חברת הביטוח לא יכולה לתבוע אותו כצד שלישי, מקשה השופט.

לדעתו של כבוד השופט, וועד הבית בעשותו ביטוח, אינו מייצג את בעל הדירה הבודדת, אלא את כלל בעלי הדירות. לכן, בעל הדירה הבודדת אינו מבוטח בפוליסה. במילים אחרות, מסכם כבוד השופט, "בעל הדירה הבודד לחוד והוועד לחוד".

ועוד מוסיף כבוד השופט, אילו הוועד היה עומד על כך שבפוליסת הביטוח יירשם שבעלי הדירות ייחשבו כמבוטחים או כמוטבים, חברת הביטוח לא הייתה יכולה לתבוע את בעל הדירה ממנה יצאה האש. אך הדבר לא נעשה. באותו אופן, יכול היה הוועד לדרוש כי לא תהיה לחברת הביטוח זכות תביעה כלפי מי מבעלי הדירות. גם דבר זה לא נעשה.

בסופו של דיון, כבוד השופט ישעיהו שנלר חייב את זוארץ להשיב לחברת הביטוח אריה, את כל תגמולי הביטוח ששילמה עבור תיקון הרכוש המשותף. לדעתו של השופט, התוצאה אליה הגיע גם ראויה. אין כל סיבה שמי שהזיק, יתחמק מאחריות רק משום שהרכוש שניזוק בוטח.

תקדים בעייתי

כמו הנוסעים בבדיחה היהודית, זוארץ גם שילם עבור העברת הסיכון הביטוחי לחברת הביטוח וגם נשא את הסיכון הביטוחי על גבו. גם שילם פרמיות, וגם מימן, במקום חברת הביטוח, את נזקי הרכוש שבוטח.

בשולי פסק הדין, מוסיף השופט שנלר כי גם כאשר מדובר בחברה, או בשותפות הגובות תגמולים מחברת הביטוח, רשאית חברת הביטוח לתבוע את עובד החברה, או את השותף שהזיק. אלה דברים מרחיקי לכת. הם מאפשרים לחברות הביטוח להגיש תביעות תחלוף נגד עובדים, שותפים, בעלי דירות, רק מסיבה של השמטה פורמאלית, כאשר מטרת הביטוח הייתה למעשה לכסות אותם.

אין ספק כי חברות הביטוח ימהרו בעתיד לעשות שימוש בפסק דינו של השופט שנלר.
לכן, מומלץ מאוד, לכל וועד בית, לכל חברה, שותפות, או תאגיד, לדרוש שחברת הביטוח תתחייב בפוליסה לא להגיש תביעות תחלוף נגד בעלי הדירות שהוועד פועל בשמם, נגד עובדים, מנהלים ובעלי מניות בחברה, נגד שותפים בשותפות וכיוצא באלה עובדים ובעלי עניין בתאגידים ולראות גם בהם מבוטחים לצורך זה.

לכן מומלץ מאוד גם כי המבוטחים בפוליסות דירה ידרשו מחברות הביטוח להתחייב בפוליסה שלא להגיש תביעות תחלוף נגד השוכרים, או או נגד בעל הבית (אם המבוטח הוא השוכר) או נגד כל מי שמתגורר ומתארח בבית, שהרי לפי פסק דינו של השופט שנלר, חברת הביטוח יכולה בסופו של דבר, להגיש תביעת תחלוף אפילו נגד אורחים שגרמו בטעות נזק לרכוש המבוטח.

140810